העדות המלאה
עדות
אוריאל לבאן
אוריאל עלה לארץ מארגנטינה עם הוריו בגיל עשר, והוא ואשתו איימי בחרו להישאר בקיבוץ בגלל החברה וחיי הקהילה. גם הוריו חיים בקיבוץ, ועד שבעה באוקטובר הם חשו שיש להם כלים להתמודד עם המציאות הביטחונית ושהממ"ד יגן עליהם. כשהחלו המחבלים לשרוף את הבית, הם ניהלו שיחה עם מוקד כבאות שהנחה אותם איך להגן על קאי התינוק, שנולד שבוע קודם לכן, מפני העשן ועודד אותם להחזיק מעמד. בזמן האירוע החשיבה שלהם הייתה משימתית, ואוריאל היה בקשר רק עם מי שחשב שהוא יכול לעזור במשהו. הוא מעריך כי מה שהציל אותם הייתה נפילתו בקרב של אל"מ אסף חממי, שכן המפקדים של המחבלים העדיפו לחטוף את גופתו לעזה על פני המשך הלחימה. אוריאל רוצה מאוד לחזור לקיבוץ אבל מייחל לביטחון אמיתי ולא להכלה ולעוד "סבבים".
תאריך התיעוד:
04.01.2024
איפה התרחש האירוע:
נירים
שם המתועד/ת:
אוריאל לבאן
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
צילום:
סלעית בשן
ראיון:
שירי צור
עריכת וידאו:
רוני אלפנדרי
עריכת תוכן:
אורלי אילני
עריכת קול:
-
אריזה:
-
עריכת צבע:
-
קרדיט:
Date: 04.01.2024
ראיון: שירי צור
צילום: סלעית בשן
עריכת וידאו: רוני אלפנדרי
עריכת תוכן: אורלי אילני
מדיה נוספת
מיכה ביטון
"הלכת להספדים, כל יום, שלושה הספדים, ארבעה הספדים"- מיכה ביטון מספר על שבעה באוקטובר בנתיב העשרה
כרמל הלפרין
"אסור לעזוב את הקיבוץ. אנחנו הבאים בתור." - כרמל הלפרין מספר על השעות הראשונות ב-7/10 בקיבוץ סעד.
ניר(נזק) בראודה
"אנחנו כזה עושים קרב פנים אל פנים מולם" – ניר בראודה מתאר את הלחימה במחבלים שחדרו למפלסים ב-7.10
עמירם שבלמן
"התיישבתי בקצה המסדרון, לא קרוב לחלון, לא קרוב לדלת ומחכה"- עמירם שבלמן מניר יצחק על שבעה באוקטובר
עידו פריירייך
"אין אמבולנסים, וגם לא יהיו אמבולנסים" – עידו פריירייך, פראמדיק על שבעה באוקטובר באופקים
איתן פרנקל
איתן פרנקל מקיבוץ נירים, מתאר את המתקפה על הקיבוץ: "מלא פיצוצים, מלא יריות, ואין לך מושג מה קורה"
דודו שלמה
"הלכנו לישון כמו אנשים רגילים והתעוררנו לא אנשים רגילים"- דודו שלמה מספר על שבעה באוקטובר בניר עם
מוניקה אינס מינקר
"ביום הזה איבדנו המון: את האנשים, את הבית, את האמונה" - מוניקה אינס מינקר על 7.10 בניר יצחק
