
העדות המלאה
עדות
יהודית צמיר
את ערב שמחת תורה בילו יהודית צמיר ובעלה אצל הבן ומשפחתו בצפון. בשבת החלו התרעות בווטסאפ הקיבוצי, והודעת הרבש"ץ להתחמש בנשק. הם לא היו מודעים למתרחש בשל נפילת התקשורת ומאוחר יותר הצטרפו לקהילת הקיבוץ המפונה. יהודית מעידה על מתח בקרב החברים. לאחר חצי שנה החליטו לחזור לקיבוץ. מתנדבים סייעו לשמר את הקיבוץ והבתים פה, כך שהם חזרו לישוב מסודר. רק שנה לאחר מכן הבינו את גודל הסכנה בה עמד הקיבוץ. יהודית שורדת השואה מתארת כיצד חלומותיה נצבעו בדם. היא רגישה יותר לקולות המלחמה בשל המלחמה אותה חוותה כילדה רכה. יהודית רואה עתיד לקהילת מפלסים ומצפה לקליטת המשפחות העתידית. היא דואגת להתנהלות המדינה וליכולתה להבטיח עתיד כלכלי לילדיה ולנכדיה. מגיעה לנו שנה טובה יותר, היא אומרת, ומאמינה כי אסור לאבד את התקווה.
איפה התרחש האירוע:
מפלסים
שם המתועד/ת:
יהודית צמיר
ארגון:
ללא
שפה:
עברית
קרדיט:

מדיה נוספת
מיכה ביטון
"הלכת להספדים, כל יום, שלושה הספדים, ארבעה הספדים"- מיכה ביטון מספר על שבעה באוקטובר בנתיב העשרה
כרמל הלפרין
"אסור לעזוב את הקיבוץ. אנחנו הבאים בתור." - כרמל הלפרין מספר על השעות הראשונות ב-7/10 בקיבוץ סעד.
ניר(נזק) בראודה
"אנחנו כזה עושים קרב פנים אל פנים מולם" – ניר בראודה מתאר את הלחימה במחבלים שחדרו למפלסים ב-7.10
עמירם שבלמן
"התיישבתי בקצה המסדרון, לא קרוב לחלון, לא קרוב לדלת ומחכה"- עמירם שבלמן מניר יצחק על שבעה באוקטובר
עידו פריירייך
"אין אמבולנסים, וגם לא יהיו אמבולנסים" – עידו פריירייך, פראמדיק על שבעה באוקטובר באופקים
איתן פרנקל
איתן פרנקל מקיבוץ נירים, מתאר את המתקפה על הקיבוץ: "מלא פיצוצים, מלא יריות, ואין לך מושג מה קורה"
דודו שלמה
"הלכנו לישון כמו אנשים רגילים והתעוררנו לא אנשים רגילים"- דודו שלמה מספר על שבעה באוקטובר בניר עם
מוניקה אינס מינקר
"ביום הזה איבדנו המון: את האנשים, את הבית, את האמונה" - מוניקה אינס מינקר על 7.10 בניר יצחק